Kidouchine
Daf 21b
משנה: כָּל מִצְוָה שֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בָאָרֶץ נוֹהֶגֶת בֵּין בָאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרץ. וְכָל שֶׁהִיא תְלוּיָה בָאָרֶץ אֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא בָאָרֶץ חוּץ מִן הָעָרְלָה וְהַכִּלְאַיִם. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אַף הֶחָדָשׁ.
Traduction
Tout précepte qui ne dépend pas du sol est aussi bien applicable en Terre-Sainte (Palestine) qu’au dehors; mais ce qui dépend du sol n’est applicable qu’en Palestine, sauf l’interdit de l’orla (des premières années de production d’un plant) et celui des mélanges hétérogènes. R. Eliézer défend aussi de manger des nouveaux fruits de l’année (avant l’offre des prémices) – (136)Tout le texte talmudique sur ce se trouve déjà traduit: 1° en (Sheviit 6, 1), 2° en (Orla 3, 9)..
Pnei Moshe non traduit
מתני' חוץ מן הערלה. שהלכה למשה מסיני שנוהגת בחוץ לארץ:
והכלאים. כלאי הכרם שהן מדרבנן בח''ל אבל כלאי זרעים מותר לזרעם בח''ל:
רבי אליעזר אומר אף החדש. אסור בח''ל מן התורה אע''פ שוא חובת הקרקע שנא' בכל מושבותיכם בכל מקום שאתם יושבים והלכה כרבי אליעזר דסתם לן תנא כוותיה בסוף מסכת ערלה החדש אסור מן התורה בכל מקום:
וְאַתְייָא כְּמָאן דְּאָמַר פִּסְחָן שֶׁלְּנָשִׁים רְשׁוּת. תַּנֵּי. הָאִשָּׁה עוֹשָׂה פֶסַח הָרִאשׁוֹן לְעַצְמָהּ וְהַשֵּׁינִי טְפֵילָה לָאֲחֵרִים. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר הָאִשָּׁה עוֹשָׂה פֶסַח שֵׁינִי לְעַצְמָהּ אֵין צָרִיךְ לוֹמַר הָרִאשׁוֹן. רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר הָאִשָּׁה עוֹשָׂה פֶסַח רִאשׁוֹן טְפֵילָה לָאֲחֵרִים וְאֵינָהּ עוֹשָׂה פֶּסַח שֵׁינִי. מַה טַעֲמָה דְּרִבִּי מֵאִיר. 21b אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבוֹת. וְאִם רָצוּ לַבָּיִת. מַה טַעֲמָה דְּרִבִּי יוֹסֵי. אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבוֹת. כָּל שֶׁכֵּן לַבָּיִת. מַה טַעֲמָה דְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן אִישׁ לֹא אִשָּׁה. מַה מְקַייְמִין רַבָּנִין אִישׁ. פְּרָט לְקָטָן. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. אֲפִילוּ כְּמָאן דְּאָמַר חוֹבָה שַׁנְייָא הִיא שֶׁהַדָּבָר מְסוּייָם. שֶׁלֹּא יִקָּבַע הַדָּבָר חוֹבָה.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
ואתייא כמ''ד פסחן של נשים רשות. לאו אדהכא קאי אלא אמתני' דסוף מסכת חלה והאי סוגיא כתובה התם ואגב דלעיל נקט לה נמי הכא דתנן התם גבי יוסף הכהן אף הוא העלה בניו ובני ביתו לעשות פסח הקטן בירושלים והחזירוהו שלא יקבע הדבר חובה וקאמר עלה ואתיא כמ''ד פסחן של נשים רשות כלומר פסח הראשון רשות והלכך בפסח שני החזיריהו דלהאי מ''ד נשים בפסח שני אינן עושין כלל כדלקמן:
לעצמה. דקסבר בראשון חובה והשני עושה היא טפילה לאחרים אם יש אחרים שעושין אבל לעצמה לא דקסבר נשים בשני רשות:
פסח שני לעצמה. דקסבר אפילו בשני חובה:
ראשון טפילה לאחרים. דקסבר נשים בראשון רשות אבל בפסח שני אינה עושה כל עיקר:
איש שה לבית אבות. שה לבית כתיב ודריש הכי שה לבית אבות ואם רצו אף לבית זו אשה כדאמרינן בעלמא ביתו זו אשתו שאם רצתה עושה בפני עצמה:
כ''ש לבית. וכי אתי קרא לפסח שני הוא דאתא לומר שלעולם עושה היא פסח לעצמה ואפילו בשני:
איש לא אשה. ובפסח ראשון איתרבו לטפלה מבמכסת נפשות ושמעינן מיהא מהאי ברייתא דלמ''ד נשים בראשון רשות בפסח שני אינן עושין כלל והיינו טעמא דהחזירוהו דאלו למ''ד בראשון חובה ס''ל דבשני עושה טפילה לאחרים ואמאי החזירוהו דהא טפילה הוי:
אפילו כמ''ד חובה בראשון ס''ל בשני רשות נמי שפיר אתייא דשנייא התם שהדבר מסויים כלומר טעמו בצדו הוא כדמפרש במתני' שלא יקבע הדבר חובה דהרואה שהן עושין פסח שני יסבור שחובה הן בשני ויקבע הדבר לחובה:
חוּץ מִבַּל תַּשְׁחִית וּבַל תַּקִּיף וּמִבַּל תִּיטַּמֵּא לַמֵּתִים. אִיסִּי אוֹמֵר. אַף לֹא מִשּׁוּם לֹא יִקְרְחוּ קָרְחָה. מַה טַעֲמָא. לֹא יִקְרְחוּ קָרְחָה. אֶת שֶׁיֵּשְׁנוֹ בִּפְאַת זָקָן יֵשְׁנוֹ בְקָרְחָה. וְנָשִׁים שֶׁאֵין לָהֶן זָקָן פְּטוּרוֹת מִן הַקָּרְחָה. וְעוֹד מִן הָדָא בָּנִים. וְלֹא בָנוֹת. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. נָשִׁים חַייָבוֹת בְּקָרְחָה. מַה טַעַמָא. כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַי֙י אֱלֹהֶיךָ. אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים. מַה מְקַייֵם רִבִּי לָֽעְזָר בָּנִים. בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁלְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קְרוּאִים בָּנִים. וּבְשָׁעָה שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁלְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינָן קְרוּיִין בָּנִים. רַב מְפַקֵּד לְאִילֵּין דְּבֵי רַב אֲתֵי רַב הַמְנוּנָא מְפַקֵּד לַחֲבֵרָייָא. פַּקְדּוֹן לִנְשֵׁיכוֹן כַּד הַוְוייָן קַייְמִין עַל מֵיתַיָּא דְּלָא לִיהַוְייָן מְתַלְּשִׁין בְּשַׂעֲרֵיהוֹן שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִידֵי קָרְחָה. עַד כַּמָּה הִיא קָרְחָה. אִית תַּנָּיֵיֵי תַנֵּי. כָּל שֶׁהוּא. וְאִית תַּנָּיֵיֵי תַנֵּי. כִּגְרִיס. מָאן דָּמַר כָּל שֶׁהוּא. מְמַשְׁמַע קָרְחָה כָּל שֶׁהוּא. מָאן דְּאָמַר כִּגְרִיס. נֶאֱמַר כָּאן קָרְחָה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן קָרְחָה. מַה קָרְחָא הָאֲמוּרָה לְהַלָּן כִּגְרִיס אַף כָּאן כִּגְרִיס. רִבִּי יוֹסֵי בַּר מָמָל. כֹּהֱנֶת מוּתֶּרֶת לָצֵאת חוּצָה לָאָרֶץ. מַאי טַעֲמָא. אֱמוֹר אֶל הַכֹּהֲנִים. לֹא אֶל הַכֹּהֲנוֹת. דִּלֹא כֵן מָה אֲנָן אָֽמְרִין. הוֹאִיל וְהִיא בִכְלַל גְּזֵירָה לֹא תֵצֵא. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן נִמְצֵאתָ דוֹחֶה פָּרָשַׁת טֻמְאוֹת.
Traduction
Sauf les défenses, est-il dit, de ne pas anéantir les angles, de ne pas couper les coins, et de ne pas se rendre impur aux morts (si l’on est cohen)''. Selon Issi, les femmes sont aussi dispensées d’observer le précepte de ''ne pas se faire de calvitie'' (Dt 14, 1). Pourquoi échappent-elles à cette loi? Pour les hommes, qui ont à observer la défense relative à l’angle de la barbe, il faut aussi tenir compte de la loi sur la calvitie; mais comme les femmes n’ont pas de barbe, la loi sur la calvitie ne les concerne pas. De plus, comme le verset, contenant cette dernière loi, commence par le mot fils, on en déduit qu’il s’agit seulement des fils, non des filles. Selon R. Eléazar au contraire, les femmes sont également soumises à la dite loi, parce qu’il est dit ensuite (ibid. 2): Car tu es un peuple saint devant l’Eternel; or, le mot peuple comprend les hommes et les femmes. Mais comment R. Eléazar justifie-t-il le mot fils (qui implique l’exclusion des filles). Selon lui, ce mot veut dire: lorsque les Israélites accomplissent les volontés de Dieu, ils sont ses fils; mais lorsqu’ils désobéissent, ils ne sont plus considérés comme tels. Rav recommandait aux disciples de son école, et R. Hamnona rappelait à ses compagnons, de recommander ceci aux femmes: lorsqu’elles se trouvent devant un mort à le déplorer, elles ne devront pas s’arracher les cheveux, pour ne pas s’exposer à pratiquer une calvitie. Quelle sera la mesure minimum de cette dernière pour qu’il y ait infraction? Selon les uns, elle est considérée comme telle, si petite qu’elle soit; selon d’autres, elle devra avoir au moins la largeur d’un pois. La première opinion a pour base que le terme biblique est illimité; la seconde opinion se fonde sur l’analogie entre le terme employé au verset précité et celui qui est dit au sujet de la lèpre (Lv 13, 42); or, comme ce dernier a pour mesure minimum la grandeur d’un pois, il en sera de même pour la calvitie en question ici. R. Yossé b. Mamal dit (134)V. J., (Sota 3, 7), fin.: Il est permis à une fille de cohen de sortir du territoire de la Terre-Sainte, car il est dit -au sujet des lois de pureté, (Lv 21, 1): Dis aux cohanim, aux hommes, non aux femmes (pour elles, la Loi est moins stricte); à défaut de cette déduction, on supposerait que la défense rabbinique de quitter la Palestine s’étend aussi aux femmes, ou filles de cohen. Mais pourquoi en effet, n’en est-il pas ainsi? Si l’on admettait réellement cette extension, on se trouverait vouloir faire contrainte au texte biblique au sujet de la pureté des cohanim
Pnei Moshe non traduit
אף משום לא יקרחו קרחה. נשים פטורות:
ועוד מן הדא. דכתיב בקרחה בנים אתם לה' וגו' ולא תשימו קרחה בנים ולא בנות:
א''ר לעזר. נשים נמי חייבות בקרחה דכתיב התם כי עם קדוש אתה ואחד אנשים אחד נשים במשמע:
רב מפקד לאילין דבי רב. הא דלקמן אתי רב המנונא ומפקד לכל חברייא שיצוו לנשיהון כשעומדות ומספידות על המת שיזהרו מן הקרחה דס''ל כר''א:
ממשמע. שנאמר לא יקרחו מה ת''ל קרחה אפי' כל שהוא:
ונאמר להלן. קרחת בנגעים ששיעורה כגריס:
כהנת כו'. מבואר בפ''ג דסוטה:
וְכֹהֵן מֵנִיחַ יָדוֹ תַחְתֶּיהָ וּמֵנִיפָהּ. אֵין הַדָּבָר כָּאוּר. מֵבִיא מַפָּה. וְאֵינוֹ חוֹצֵץ. מֵבִיא כֹהֵן זָקֵן. וַאֲפִילוּ תֵימַר. כֹּהֵן יֶלֶד. שֶׁאֵין יֶצֶר הָרַע מָצוּי לְשָׁעָה. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. מָצוּי. סוֹטָה גִידֶּמֶת שְׁנֵי כֹהֶנִים מֵנִיפִין עָל יָדֶיהָ.
Traduction
. Le prêtre met sa main sous celle de la femme, et agite ainsi l’offrande (135)V. même traité, 3, 4 (ibid., p. 255).. Cependant, comme cette tenue des mains de l’officiant n’est pas convenable, la femme pourra se munir d’une serviette. -Mais ne serait-ce pas une séparation interdite? -C’est vrai; aussi, est-il bon de recourir, à cet effet, au service d’un vieux prêtre. On peut même dire qu’un jeune prêtre est également admissible en ce cas; car il n’y a pas à craindre, en si peu de temps, l’effet du mauvais penchant (par ce contact des mains). R. Hiya a enseigné: pour une femme soupçonnée qui n’a plus de mains, deux cohanim interviendront et agiteront l’offrande à sa place (l’un d’eux la représente).
Pnei Moshe non traduit
וכהן כו'. אמתני' קאי דקתני חוץ ממנחת סוטה שהיא מנפת וכדתנן בריש פ''ג דסוטה וכהן מניח ידו כו' ושם איתא להא ולא גריס התם תני ר' חייא מצוי אלא תני ר''ח סוטה גידמת כו' וכן העיקר. כל מצוה שאינה תלויה בארץ. כל מצוה שהיא חובת הגוף מיקרי אינה תלויה בארץ ושהיא חובת הקרקע מיקרי תלויה בארץ:
Kidouchine
Daf 22a
הלכה: כָּל מִצְוָה שֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בָאָרֶץ כול'. כְּתִיב אֵלֶּה הַחוּקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ. בָּאָרֶץ אַתֶּם חַייָבִין לַעֲשׂוֹת. אֵין אַתֶּם חַייָבִין בְּחוּצָה לָאָרֶץ. אַדַּייִן אָנוּ אוֹמְרִים. מִצְוֹת הַתְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ אֵינָן נוֹהֲגוֹת אֶלָּא בָאָרֶץ. יָכוֹל אֲפִילוּ מִצְוֹת שֶׁאֵינָן תְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ לֹא יְהוּ נוֹהֲגוֹת אֶלָּא בָאָרֶץ. תַּלְמוּד לוֹמַר הִשָֽׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְחָרָה אַף י֙י וגו'. וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַיי אֵלֶּה. 22a אֲפִילוּ גוֹלִים. וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַיי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם. מָה אִית לָךְ. כְּגוֹן תְּפִילִּין וְתַלְמוּד תּוֹרָה. מַה תְּפִילִּין וְתַלְמוּד תּוֹרָה שֶׁאֵינָן תְּלוּיִין בָּאָרֶץ נוֹהֲגִין בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ. אַף כָּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ תָלוּי בָאָרֶץ יְהֵא נוֹהֵג בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' ושמתם את דברי אלה. על לבבכם לעולם משמע אפי' אתם גולים מן הארץ דכתיב בתריה דואבדתם מהרה מעל הארץ ואפ''ה ושמתם וגו':
מה אית לך. ללמוד מזו הפרשה כגון תפילין ותלמוד תורה דכתיבי בתר ושמתם ומנלן לכל המצות שהן חובת הגוף וקאמר הש''ס דילפינן במה מצינו מתלמוד תורה ותפילין:
מֵעַתָּה מִשֶּׁנִּגְאֲלוּ יְהוּ פְטוּרִין. כְּתִיב וַיַּעֲשׂוּ כָּל הַקָּהָל הַשָּׁבִים בִימֵי יְשׁוּעַ. וְלָמָּה יְשׁוּעַ. הִילֵּל בְּרֵיהּ דְּרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר. פָּגַם הַכָּתוּב כְּבוֹד צַדִּיק בַּקֶּבֶר מִפְּנֵי כְּבוֹד צַדִּיק בְּשַׁעְתּוֹ. הִקִּישׁ בִּיאָתָן בִּימֵי עֶזְרָא לְבִיאָתָן בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ. מַה בִּיאָתָן בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ פְּטוּרִין הָיוּ וְנִתְחַייְבוּ. אַף בִּיאָתָן בִּימֵי עֶזְרָא פְּטוּרִין הָיוּ וְנִתְחַייְבוּ. מִמַּה נִתְחַייְבוּ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָה אָמַר. מִדְּבַר תּוֹרָה נִתְחַייְבוּ. הָדָא הִיא דִכְתִיב וְהֶבִיאֲךָ י֙י אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָֽרְשׁוּ אֲבוֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ. הִקִּישׁ יְרוּשָֽׁתְךָ לִירוּשַׁת אֲבוֹתֶיךָ. מַה יְרוּשַׁת אֲבֹתֶיךָ מִדְּבַר תּוֹרָה. אַף יְרוּשָֽׁתְךָ מִדְּבַר תּוֹרָה. וְהֵטִיבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבוֹתֶיךָ. פְּטוּרִין הָיוּ וְנִתְחַייְבוּ. וְאַתֶּם פְּטוּרִין הָייִתֶם וְנִתְחַייַבְתֶּם. אֲבוֹתֶיךָ לֹא הָיָה עֲלֵיהֶם עוֹל מַלְכוּת. וְאַתֶּם אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיכֶם עוֹל מַלְכוּת. אֲבוֹתֵיכֶם לֹא נִתְחַייְבוּ אֶלָּא לְאַחַר אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה. שֶׁבַע שֶׁכִּיבְּשׁוּ וְשֶׁבַע שְׁחִילְּקוּ. אֲבָל אַתֶּם רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן קוֹנֵה וּמִתְחַייֵב.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
מעתה משנגאלו יהיו פטורין. אמצות התלויות בארץ קאי שבטלו משגלו ומעתה אפי' לאחר שנגאלו בבית שני יהיו פטורין דכתיב בהאי קרא אשר נתן ה' אלהי אבותיך לך לרשתה ונימא דלא נצטוו אלא בירושה ראשונה:
ולמה ישוע. חסר ה''א:
פגם הכתוב כבוד צדיק בקבר. מפני כבוד עזרא בשעתו ובא הכתוב ללמדינו דמקיש ביאתן בימי עזרא לביאתן בימי יהושע שנתחייבו במצות ולפיכך פגם הכתוב וכתב ישוע חסר משום דבימי עזרא נתחייבו בביאתן מיד ולא כן בימי יהושע כדלקמן:
ממה נתחייבו. בביאתן בימי עזרא אם חזרו לחיובן כבראשונה או לא:
מדבר תורה נתחייבו. חזרו ונתחייבו מן התורה בביאה שניה כמו בראשונה כדדריש מקרא דכתיב אשר ירשו אבותיך וירשתה שתי ירושות במשמע מקיש ירושתך בשני' לירושת אבותיך בראשונה. והטיבך והרבך מאבותיך. משמע עוד יותר מאבותיך בדבר אחד כדמסיק שהם לא נתחייבו עד לאחר י''ד שנה אבל אתם ראשון ראשון שתירשו קונה ומתחייב במצות:
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. מֵאֵילֵיהֶן קִיבְּלוּ עֲלֵיהֶן אֶת הַמַּעְשְׂרוֹת. מַה טַעַם וּבְכָל זֹאת אֲנַחְנוּ כוֹרְתִים אֲמָנָה וְחוֹתְמִים. מַה מְקַייֵם רִבִּי לָֽעְזָר וְאֶת בְּכוֹרוֹת בְּקָרֵינוּ וְצֹאנֵינוּ. מִכֵּיוָן שִׁקִּיבְּלוּ עֲלֵיהֶן דְּבָרִים שֶׁלֹּא הָיוּ חַייָבִין עֲלֵיהֶם אֲפִילוּ דְּבָרִים שֶׁהֵן חַייָבִין הֶעֱלָה עֲלֵיהֶם הַמָּקוֹם כְּאִילּוּ מֵאֵילֵיהֶם קִיבְּלוּ עֲלֵיהֶם.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
רבי אלעזר. פליג דס''ל קדושה הראשונה שבטלה משגלו שוב לא קדשה בשניה ולא נתחייבו מד''ת בימי עזרא במצות שהן חובת הקרקע אלא מאליהן קבלו עליהן להתחייב בתרומות ומעשרות כדכתיב ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה וכותבים וגו' ואת ראשית עריסותינו ותרומתינו נביא לכהנים ומעשר אדמתינו ללוים וגו':
מה מקיים רבי אלעזר ואת בכורות בנינו וגו' ואת בכורי בקרינו וצאנינו. להביא לבית אלהינו דכתיבי התם דהא בהני ודאי ליכא למימר מאליהן קבלו שאינם תלויות בארץ ואפילו משגלו היו חייבין בהן:
מכיון שקבלו עליהן כו'. ולפיכך כתב כל אלו שהעלה עליהן המקום כאלו גם בהן מאליהן קבלו עליהן עכשיו:
מַה מְקַייֵם רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָה וּבְכָל זֹאת אֲנַחְנוּ כוֹרְתִים אֲמָנָה וְחוֹתְמִים. מִכֵּיוָן שִׁקִּיבְּלוּ עֲלֵיהֶן בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת הֶעֱלָה עֲלֵיהֶן הַמָּקוֹם כְּאִילּוּ מֵאֵילֵיהֶן קִיבְּלוּ עֲלֵיהֶן אֶת הַמַּעְשְׂרוֹת. מַה מְקַייֵם רִבִּי לָֽעְזָר מֵאֲבוֹתֶיךָ. פָּתַר לָהּ לְעָתִיד לָבוֹא. דְּאָמַר רִבִּי חֶלְבּוֹ שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֲבוֹתֶיךָ יָֽרְשׁוּ אֶרֶץ שִׁבְעָה עַמְמִים. וְאַתֶּם עֲתִידִין לִירֵשׁ אֶרֶץ שֶׁלְּעֶשֶׂר עַמְמִים. תְּלָתֵי אֲחַרָנִייָתָא אִילֵּין אִינּוּן אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִיזִי וְאֶת הַקַּדְמוֹנִי. רִבִּי יוּדָה אָמַר. שַׁלְמַאָה שַׁכְייָה נַבָּטַייָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אַסִּיָּא וְאִסְטטיָּה וְדַרְמֶשֶׂק. רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר אַסִּייָא וְקַרְתִּיגֵנִי וְתוֹרְקִי. רִבִּי אוֹמֵר אֱדוֹם וּמוֹאַב וְרֵאשִׁית בְּנֵי עַמּוֹן. מֵאֲבוֹתֶיךָ. אֲבוֹתֶיךָ אַף עַל פִּי שֶׁנִּגְאֲלוּ חָֽזְרוּ וְנִשְׁתַּעְבְּדוּ. אֲבָל אַתֶּם מִשֶּׁאַתֶּם נִגְאָלִין עוֹד אֵין אַתֶּם מִשְׁתַּעְבְּדִין. מַה טַעֲמָא. שַׁאֲלוּ נָא וּרְאוּ אִם יוֹלֵד זָכָר. כְּשֵׁם שֶׁאֵין הַזָּכָר יוֹלֵד כָּךְ אַתֶּם מִשֶּׁאַתֶּם נִגְאָלִין אֵין אַתֶּם מִשְׁתַּעְבְּדִין.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
מה מקיים ר' יוסי ב''ח. דס''ל מד''ת נתחייבו הא אנחנו כורתים אמנה כתיב:
העלה עליהן המקום. אפילו שחזרו ונתחייבו מד''ת כאלו הוא מאליהן:
מה מקיים רבי אלעזר מאבותיך. דמשמע שמד''ת נתחייבו:
פתר לה. להאי קרא לעתיד לבא על הגאולה האחרונה במהרה בימינו:
את הקיני וגו'. שהבטיח הקב''ה לאברהם אבינו לתת לו ארץ עשר עממים ולא מצינו שניתן להם אלא ז' ואלו הקיני הקניזי והקדמוני עתידין לירש לעתיד לבא ומפרש מה הן ר' יודה כו' והיינו מאבותיך אבותיך. ועוד דריש מאבותיך משאתם נגאלים אין אתם משועבדין עוד עד עולם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source